תפיסת העולם שלי בהשקעות גורסת ששני הדברים החשובים ביותר בהשקעות הם שימוש בשכל ישר ויכולת להתמקד בעיקר תוך התעלמות מרעש הרקע העצום אותו עולם ההשקעות מייצר.

יש שלושה קריטריונים עיקריים אליהם צריך משקיע להתייחס בבואו לקבל החלטת השקעה:

הראשון – האם העסק בו מדובר הוא עסק טוב, כלומר בעל יכולת לייצר רווחיות נאה לאורך זמן.

השני – האם כבעל מניות קטן, כזה שאין לו השפעה על ניהולו או על האופן בו  הוא מחלק את רווחיו לבעליו,  אוכל להינות לאורך זמן מהבעלות הזו.

השלישי – האם המחיר בו אני קונה את העסק יותיר בידי תשואה מספקת לאורך זמן, כזו  שתצדיק את סיכון ההשקעה.

אם שמתם לב, לשיקול כמו "האם אני צופה שהמניה תעלה או תרד" לא התייחסתי כלל. הסיבה לכך פשוטה. אני לא מתבייש לומר שאין לי מושג  אם מחיר המניה יעלה או ירד. אמת זו נכונה גם לגבי מדד המניות כולו.

אל דאגה, העדר כישרון הניבוי הזה אינו רק נחלתי הבלעדית.   גם לאחרים אין את היכולת הזו, אבל זה לא מפריע לרבים וטובים לנסות לנחש איך יתנהג מחיר מניה מסוימת או השוק כולו, ואפילו להתנבא על כך בראש חוצות. אני מאחל להם בהצלחה, אבל מתייחס בספקנות בריאה ליכולת הזו, ונוטה שלא להתייחס אליה ככלי לקבלת החלטות השקעה.

ככלל, אחרי מעקב של שנים, אני נוטה להיות ספקן, ולא לקנות בשתי ידיים את מה שהחברות, הנהלותיהן או בעלי השליטה בהן, מנסים לשדר. גם לדיווחים הרשמיים או רשמיים למחצה אני נוטה להתייחס ב"כבדהו וחשדהו", ומנסה לקרוא בין השורות. ככל ששוק ההון הפך להיות מרכזי וחשוב יותר, כך הפרסומים בו נוטים להיות כלי יחצני לא פחות מאשר הכרח רגולטורי. בעולם שבו כל דיווח כספי יבשושי הופך להזדמנות לפרסום יחצני במדיה הכלכלית, עולה החשיבות של קילוף האיפור התדמיתי מעל הנתונים היבשים. זה נכון יותר לשוק האמריקאי, שהמציא את הסגנון הזה, אבל כמו בכל דבר, העולם כולו, כולל אנחנו בישראל, לומדים מארה"ב במהירות.

גם ניתוחים שמתפרסמים באמצעי התקשורת, בין אם של פרשנים עצמאיים, ובוודאי של מנתחים המגיעים מתוך חברות הפעילות בשוק ההון ומתפרנסות ממנו, ראויים לבחינה ביקורתית, ומומלץ לא לקבל כל הנחת יסוד או תחזית כמובנת מאליה.

אגב, זה נכון גם לגבי דברי הפרשנות או הניתוח שיתפרסמו באכסניה הזו. היו ביקורתיים בקריאה.

הביטוי "יזהר הקונה" מקובל מאד בפרקטיקה העסקית והמשפטית, ורוב האנשים נוקטים בגישה זו בבואם לרכוש מוצר או שירות.

אחד המקומות בהם גישה זו נזנחת לעיתים קרובות לחלוטין, הוא שוק ההון. העובדה שמדובר בהשקעה שיש לה מחיר שוק שמשתנה לא פעם במהירות, גורמת לקונים לנהוג בצורה שונה לחלוטין מאשר ביתר  התנהלותם הכלכלית. במקום "יזהר הקונה", בתקופות מסוימות או בהשקעות ספציפיות, הגישה היא "יתלהב הקונה", שרואה מול עיניו את האפשרות לרווח מהיר. ההתלהבות הזו משחקת לידיהם של החברות, מנהליהן או שחקני שוק ההון, שניצבים לא פעם בצד המוכר, או זה שנהנה מעליות המחירים בשוק.

בתקופות אחרות, בדרך כלל קצרות אך דרמטיות, ואשר מגיעות לא פעם אחרי תקופות ארוכות בהן שולטת גישת "יתלהב הקונה", עוברים המשקיעים לגישה של "ייבהל המוכר".   גם גישה זו אינה מומלצת.

ראוי לכל משקיע בנכסים פיננסיים לזכור זאת. במקרים רבים, האינטרס שלו מנוגד לאינטרס של שחקנים אחרים בשוק, שיודעים כיצד "לנגן" על רצונו להרוויח ולהלהיב אותו. זה לא פוסל את הפעילות בשוק ההון וההשקעה בנכסים פיננסיים. יש בה מקום לקבלת תשואות נאות לאורך זמן למרות הבעיה המבנית הזו, אבל ראוי שעובדת החיים הזו תהיה במודעות של כל משקיע.

אין ספק שהגישה הזו מעידה על תפיסה צינית וסקפטית מצדו של הכותב. אני מודע לכך היטב, אלא שגישה זו מבוססת הן על ניסיון אישי רב שנים, והן על בחינת היסטוריה ארוכת שנים של שוקי הון.

הגישה בה ראוי לנקוט  היא גישת "יהיו גם הקונה וגם המוכר שקולים וזהירים".

ברור לי שלומר זאת נשמע טריוויאלי ומובן מאליו, ובכל זאת אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שחלק ניכר ממי שמכונים משקיעים ימשיך לנהוג כפי שדורות של משקיעים נהגו לפניו. יתלהב עד כדי אובדן זהירות בתקופות מסוימות  וייבהל עד כדי אובדן שיקול דעת בתקופות אחרות. זו דרכו של עולם ההשקעות, הנגזר מהטבע האנושי. כך היה, וכך יהיה!