אני חושב שאין ילד שגדל בארץ בשנות הששים והשבעים, שלא מכיר את סדרת הטלוויזיה האמריקאית "בוננזה". בקרב בני גילי, מספיק שתזמזם את ההתחלה של מנגינת הנושא שפתחה את הסדרה, ומיד ישלימו אותך. מעלליהם של האחים לבית קרטרייט, ואביהם הקשוח, שניהלו ביד רמה את חוות "פונדרוסה" בנבאדה, הקשיים איתם התמודדו – החל מסכסוכים עם פושעים ועבריינים או אינדיאנים, וכלה בפגעי מזג אויר או מחלות של יבולים ובעלי חיים , שבו את דמיוננו, ילדי שנות השבעים המוקדמות. כשבוננזה שודרה, נצמדנו בשקיקה למסך טלוויזיה שחור לבן בעל קליטה גבולית, עם ערוץ טלוויזיה בודד.
בשם הנוסטלגיה, מצורף לינק לפתיח של הסדרה. מי שמכיר, מוזמן לזמזם….
https://www.youtube.com/watch?v=nCN0DbcSNJs
מבין כל היריבים שהוזכרו, יש סוג אחד של יריבים שאיתו כוכבי בוננזה לא נאלצו להתמודד. היריב הזה הוא ארגון המדינות המייצאות נפט, הידוע בראשי התיבות שלו OPEC.
כוכבי בוננזה הטלוויזיוניים מימי המערב הפרוע לא נאלצו להתמודד במלחמת מחירים כוללת מול אופ"ק, אבל בשבועות האחרונים, ובמיוחד ביום ו' האחרון, נאלצו ראשיה של חברת נפט אמריקאית קטנה ששמה "נחל בוננזה אנרגיה" Bonanza Creek Energy שסימונה BCEI להתמודד עם החלטתו של הארגון שלא להקטין את היקף התפוקה שלו. ההחלטה הזו הפילה את מחיר הנפט לפחות מ 70 דולר לחבית, ואת מחיר מנייתה של בוננזה בכ 24% ביום אחד.
מי שרוצה קצת לקרוא על החברה ולהבין יותר במה מדובר, מוזמן לעשות זאת כאן, באתר המושקע והמפורט שלה http://www.bonanzacrk.com/
אין סיבה מיוחדת לכך שבחרתי להשתמש בבוננזה אנרג'י כדוגמה מהשטח, לקרב שניטש היום בין שייחי הנפט המזרח תיכוניים של אופ"ק לקודחי הנפט הקשוחים והמערב התיכוניים מארה"ב. בשנים האחרונות צמחו מאות כמוה בארה"ב, ומתוכן עשרות הונפקו ונסחרות בבורסה.
אבל עם כזה שם מגניב ונוסטלגי, מי יכול להתגבר על הפיתוי? אז בואו ננסה להבין מה עובר היום על בוננזה, ודרך דוגמא אחת, להבין את הקרב כולו.
מיהי אותה בוננזה אנרג'י, שדווקא בה בחרתי כדוגמא? מדובר בחברה קטנה וחדשה יחסית, שכמו מאות חברות אחרות, רכבה בשנים האחרונות על הגאות בהפקת נפט וגז משדות ומקורות שיבשו בעבר. יש לה אתרי קידוח והפקה בקולורדו ובארקנסו. משרדיה ממוקמים בעיר דנבר בקולורדו. העיר נהנתה בשנים האחרונות גם מהגיאות בחיפושי הנפט, וגם מביטול האיסור על מכירה חופשית של מריחואנה. הגיוני. בכל זאת, עם כל ההשקעה בנפט השחור הזה, צריך לאזן גם עם קצת תמיכה בירוקים, לא?
בזכות טכנולוגיות הפקה חדשות, המאגרים שנוצלו בעבר כמעט במלואם, חזרו להיות שוב כדאיים להפקה. השיטה הזו, המכונה פראקינג, מבוססת על החדרת נוזלים וחומרים נוספים בלחץ לתוך האדמה, ויצירת סדקים בסלעים התת קרקעיים. דרך הסדקים הללו משתחררים גז ונפט הכלואים בהם, ושבעבר לא ניתן היה להפיקם. יש לא מעט ביקורת על השיטה הזו, והחשש שהיא גורמת נזקים סביבתיים משמעותיים, במיוחד למי התהום ולמקווי מים אחרים, אבל כל הביקורת הזו לא עמדה בשנים האחרונות מול הרווח הכספי העצום והבום הכלכלי שנוצר מכך.
חלק לא קטן מההתאוששות הכלכלית של ארה"ב בשנים האחרונות מיוחס לתחיה הזו בהפקה העצמית של נפט. פתאום נראה שהתלות של ארה"ב ביבוא נפט כבר לא כל כך גדולה, והיום שבו ארה"ב תחזור להיות עצמאית מבחינה אנרגטית, ואולי אפילו יצואנית (כפי שהייתה עד שנות החמישים של המאה הקודמת), נראה לפתע קרוב.
יש רק בעיה אחת עם יכולות ההפקה החדשות הללו (אם נתעלם לרגע מהצד הסביבתי). הן הרבה יותר יקרות מאשר עלויות ההפקה המסורתיות במדבריות ערב. הן גם דורשות השקעה הונית גדולה יותר בקידוח והפקה, וגם העלויות השוטפות שלהן גבוהות יותר. המשמעות היא שהחברות העוסקות בכך רגישות הרבה יותר למחיר הנפט. במחיר של חמישים או ששים דולר לחבית הן יפסיקו להשקיע בהגדלת יכולת הפקה עתידית. בארבעים דולר, חלקו הגדול יפשוט רגל ויפסיק גם את ההפקה השוטפת.
אין בזה סוד גדול. המספרים ידועים לכולם. זהו פוקר בקלפים פתוחים. עד לאחרונה, אופ"ק בחר שלא להתמודד עם הירידה בנתח השוק שלו ובכוחו, בגלל חוסר הנכונות מצד חברותיו לפגוע בהכנסותיהן. המחירים אמנם נותרו גבוהים, אך זה גרם לירידה בנתח השוק של המדינות החברות באופ"ק. ל"בוננזה" מצד שני, זה הביא בוננזה.
בשבוע שעבר אופ"ק שינתה מדיניות. כמו שקורה לא פעם בעסקי הקומודיטיס, היצרנים הגדולים, שלהם יש את עלויות הייצור הנמוכות ביותר, מוכנים לסבול אובדן נתח שוק ואובדן מכירות רק עד לגבול מסויים. כשהגבול הזה נחצה, הם פותחים במתקפה בה הם מציפים את השוק בסחורה זולה, משלמים את המחיר של אובדן הרווחיות בטווח הקצר, אבל מחסלים את התחרות, שעלויות הייצור שלה גבוהות יותר, ועומק הכיסים שלה קטן יותר. זה מה שאנחנו רואים היום בשוק הנפט. היצרנים עם העלויות הנמוכות והכיסים העמוקים, ובראשם סעודיה, החליטו לפגוע בשחקנים החדשים והמעצבנים שצמחו להם מתחת לאף בשנים האחרונות. לרוע מזלה של בוננזה אנרג'י ואחיותיה הצעירות, הן אלו שנמצאות היום בקו האש הראשון. זו גם הסיבה לתגובה האלימה בשוק בעקבות הודעת אופ"ק. המשקיעים חוששים, ובמידה לא מבוטלת של צדק, שסיכוייהן של חברות דוגמת בוננזה לצאת ממלחמה כזו במצב טוב אינם טובים.
כמה מספרים. בשנים האחרונות בוננזה הרוויחה תפעולית בקצב רבעוני של כ 40 מ' דולר. תזרימי המזומן אותם ייצרה היו גבוהים בהרבה, לנוכח קיומן של הוצאות פחת גדולות שאינן במזומן. התזרים השנתי מפעולות הגיע לקצב של 400 מ' דולר. אלא שכל התזרים הזה, ויותר ממנו, הושקעו בהגדלת יכולת ההפקה וחיפושים נוספים.
כשמשקיעים יותר מהתזרים השוטף, וזה מה שרבות מהחברות עשו, צריך לממן את ההפרש. המימון הזה בא כמובן משוק החוב, שבו גייסה החברה בשנתיים האחרונות כ 750 מ' דולר, בריביות שנעו סביב 5-6%. ביחס לעבר אלו עלויות מימון נמוכות מאד, בהתחשב באופי המסוכן של החברה. אלא שמימון זול כידוע הוא לא בדיוק מוצר במחסור בסביבה הנוכחית.
התוצאה היא שלחברה יש היום חוב של כ 800 מ' דולר. זה דומה להון שלה. יחס של 1:1 בין חוב להון הוא יחסית בסדר בענף. חברות אחרות ממונפות הרבה יותר. בוננזה גם מוגנת מפני ירידת המחירים עד מחצית 2015, שכן היא מכרה מראש את התפוקה שלה עד לאותו מועד לפי 88 דולר לחבית. הבעיה היא כמובן מה הלאה, אחרי יולי 2015.
התוצאה הראשונה של כל המהומה הזו, היא קיצוץ חד בהשקעות. ברור לכולם שבמחיר נמוך מ 60 דולר לחבית, היקף החיפושים וההשקעות של חברות כמו בוננזה ייפול בעשרות אחוזים. במחיר כזה, אין הצדקה להשקיע בחיפוש מאגרים יקרים להפקה. לכן המזומן שיופנה להשקעה יצנח פלאים.
מצד שני, ברור שגם הרווחים והתזרימים השוטפים ייפגעו. האם הירידה הזו עלולה לסכן את עצם הישרדות החברה? לא ניתן לענות על כך בקלות היום. זה תלוי עד כמה המחיר ייפול, ולכמה זמן הוא יוותר נמוך. החוב של החברה ארוך יחסית, והיא לא נזקקת לפרוע אותו בתוך שנה שנתיים. יש לה אוויר.
העובדה שהשווקים מימנו בשנים האחרונות בחוב זול ולטווח ארוך חברות כאלו, מקשה על אופ"ק במידת מה, שכן לאויב שלהן, החברות הקטנות הללו, יש יותר אורך נשימה מאשר בעבר.
זה יכול לגרום להתמשכות הלחימה לאורך זמן, ומחירים שיישארו נמוכים תקופה ארוכה. זו בשורה טובה לנו הצרכנים. בהדרגה, נוכל להנות ממחירי דלק נמוכים יותר. גם לראות את איראן, רוסיה או וונצואלה סובלות לא גורם לרובנו לפרוץ בבכי…
מניית בוננזה – נפלה בחמישים אחוז בחודשים האחרונים, אך עדיין במחיר כפול מלפני שלוש שנים
ולסיום – הזווית ההשקעתית. הנפילה הדרמטית במחיר של המניה הפילה את החברה לשווי שוק של 1.1 ביליון דולר. זה זול? זה יקר? אי אפשר לתת על זה תשובה.
בתסריט של מלחמה ממושכת שתביא למחירים נמוכים לאורך זמן – זה יקר. ייתכן שהחברה לא תשרוד תהליך כזה. גם אם כן, בדרך רווחיה יהיו אפסיים או שהיא תפסיד. זה יגרור הפסדים נוספים למשקיעים.
בתסריט אחר, של התייצבות חזרה על מחירים של 80 דולר לחבית ומעלה, מדובר במחיר זול. זה אומר שהחברה נסחרת במכפיל של 2.5 על התזרים השוטף מפעולות. במקרה כזה יש סיכוי טוב לרווח נאה למי שיעיז לקנות היום מניות.
מי יודע לומר איזה מהתסריטים יתממש? אני בוודאי לא מתיימר להתנבא. זה הופך השקעה במניה מסוגה של בוננזה להימור לא קטן. מצד אחד סיכון גדול, עד כדי הפסד מלוא ההשקעה, אבל גם סיכוי לרווח גדול מהצד השני.
אם ניקח מעולם ביקורת קולנוע וטלוויזיה, שבה פתחנו, זה נקרא "לחובבי הז'אנר".
עולם ההשקעות של דורון צור 