בין פעילות בשוק ההון והפלגה בימים יש קווי דמיון. בשני המקרים, לא פעם אתה נקלע לסערה, בדרך כלל כזו שלא הופיעה בתחזית, ואתה מרגיש שאתה נלחם בכוחות גדולים ממך. אלו מטלטלים אותך חזור וטלטל, עד שבני מעיך, אם נשתמש בביטויו הציורי של שלמה ארצי, הדן דווקא בחתולים, מחשבים את קיצם לאחור. תאמינו לי, אני מדבר מניסיון אישי. אני מכיר את התחושה הזו היטב. גם בים, וגם בשוק…
אחד הדברים היפים במסורת הימית הוא מפות עתיקות. פעם, לפני עידן ה GPS, צילומי הלווין והמיפוי המדוייק והמדעי, מפות נעו על קו התפר שבין אמצעי עזר לניווט לבין אמנות. המידע היה קשה להשגה ולרישום מדויק, והמלחים והנווטים גם לא ציפו לדיוק כזה. כתוצאה מכך, לציירי המפות היה חופש להשלים פרטים מתוך דמיונם ומתוך אמונותיהם. יש בזה יופי וחן רבים, שנעלמים כמובן ברגע בו אתה עולה על שרטון שלא מסומן במפה. אגב, למרות ההתקדמות הטכנולוגית והדיוק של המאה העשרים ואחת, זה יכול לקרות גם היום, עם סלעים שדווקא כן מסומנים במפה. זה יכול לקרות גם למפליגים חובבים על סירות קטנות, אבל גם לקפטנים מקצועיים של ספינות פאר. הנה למשל דוגמא –
אבל בואו נחזור לציירי המפות בעלי הנטיות האמנותיות מהעבר. אחד הדברים החביבים עליהם, היה לצייר, באזורים או במקומות לגביהם לא היה להם מידע, דרקונים שונים ומשונים, נחשי ים מבעיתים ועוד כהנה וכהנה מפלצות. אם נשאר להם מקום, הרי שגם מערבולות או מפלי מים, במקום בו נגמר לכאורה הים, היו אופציה מקובלת.
הנה דוגמא ליצירתיות של ציירי המפות. שימו לב שמרוב מפלצות ודרקונים, אנגליה ממש "יושבת" על החוף הספרדי…
לעתים, כשהמקום לא הספיק, היה נוסף הכיתוב "Here be Dragons", כלומר "כאן יהיו דרקונים". למרות שלא ברור עד כמה מפות כאלו אכן היו קיימות ושימשו לניווט, שכן יש החולקים על כך, הביטוי הציורי תפס את האוזן, והפך למטבע לשון המתאר אזור סכנה, אזור שבו רב הנסתר על הגלוי ובו ייתכן שיש מפלצות האורבות במעמקים. הביטוי מקביל, אך ציורי הרבה יותר, לביטוי Uncharted Waters, מים לא ממופים, או הביטוי הלטיני היפה, Terra Incognita, כלומר ארץ לא נודעת.
עד כאן הדיון במפות עתיקות, ונעבור לימינו.
בשבוע שעבר יצאה לדרך תכנית ההרחבה הכמותית העצומה באירופה. אין מה לחזור על הפרטים, אבל ניתן לתמצת זאת בקיצור בשפת יום יום כך: הבנק המרכזי האירופאי הולך לשפוך "ים" של כסף על המשק. הוא יקנה בסכומי עתק אגרות חוב שנסחרות כבר היום בתשואות שפל, כך שהמשמעות היא למעשה הדפסה מסיבית של מזומנים, האמורים לעבור בסופו של דבר מהבנק המרכזי, דרך המערכת הבנקאית באמצעות מתן אשראי זול, לכיסם של חברות ויחידים. אלו בתורם אמורים להגדיל צריכה (יחידים) ולהגדיל השקעה, (במקרה של חברות).
העומד בראש הבנק האירופי הוא כלכלן איטלקי ששמו מריו דראגי. הוא מכונה בחיבה בפי התקשורת "סופר מריו".
אין ספק שהכינוי נראה הולם, למי שיכול להדפיס כל כך הרבה אירו…
מריו מול מריו – מצא את ההבדלים
מדובר בניסוי פיננסי עצום ממדים. עד לפני מספר שנים, אירופה לא ששה לבצע אותו. אלא שהמצב הכלכלי, שלא הראה שום שיפור ביבשת הישנה, יחד עם ראיות (לכאורה, יש לומר) להצלחת ניסוי דומה בארה"ב, גרמו לשינוי כיוון. המדיניות ההרפתקנית יותר של אנשי דרום היבשת גברה על ההסתייגויות של אנשי צפון היבשת, בעיקר אלו מגרמניה. ההסתייגות הזו נובעת מהניסיון ההיסטורי שלהם עם ניהול מדיניות הדפסה חסרת מעצורים, שהסתיימה כידוע לנו רע מאד בגרמניה של שנות העשרים. חוסר היציבות והמשברים שהיא עלולה ליצור מביאים בסוף לשלטון אנשים עם שפם מוזר, שמוליכים את כולם לאבדון.
מכורח הנסיבות, הגרמנים השמרנים ויתרו לאיטלקים ולצרפתים ההרפתקנים יותר. השוויצרים השמרנים החליטו שהם לא יכולים להרשות לעצמם להמשיך ולהיצמד בעל כורחם למדיניות כזו, והתנתקו ממנה, מה שהקפיץ את ערך הפרנק, וההפלגה הגדולה אל אותה Terra Incognita יצאה לדרך.
יציאה אל ארץ לא נודעת, בים לא ממופה, אל מקום בו איש עוד לא ביקר, נושאת בחובה סכנות כמו גם הזדמנויות. לעיתים, כמו קולומבוס, שלא היה לו מושג לאן הוא מפליג, תמצא יבשת חדשה. לפעמים, במקרה של קפטן ג'יימס קוק, תגלה יבשות וארצות חדשות כמו אוסטרליה וניו זילנד, אבל תיאכל בסופו של דבר על ידי ילידים. בהרבה מקרים אחרים, אותם איש לא זוכר, תטבע בדרך, ותשקע, תרתי משמע, לתהום הנשייה.
מוקדם לומר האם מדיניותו של "סופר מריו" תוביל את כלכלת אירופה והעולם כולו לגילויים חדשים ולשפע ורווחה, או שהיא תתברר כהפלגה חסרת אחריות לתוך מים סוערים ולא נודעים, שמשבר בצידם. במקרה כזה, הביטוי הכלכלי הציורי בעתיד יהיה אולי Here Be Draghi, כמציין מסע הרפתקני אל ארץ לא נודעת.
ולסיום, נקודה למחשבה למשקיעים. במקרה של היתקלות בדרקון פיננסי, שיאיים של שלוות השווקים, אין היום הרבה חופי מבטחים אליהם ניתן לברוח. אם בעבר בהופעתו של דרקון כזה ניתן היה להימלט למעגן הבטוח של אג"ח ממשלתי, הרי שהיום המעגן הזה צפוף לעייפה. לא רק שהוא אינו מבטיח חוף מבטחים מפני סערות הים, הוא עלול אפילו להתברר כחוף בוגדני. התשואות בו כל כך נמוכות, שמספיק שסימן עשן קטן של דרקון האינפלציה יראה על קו האופק, כדי לגרום בו נזקים משמעותיים.
בקיצור – אין היום מקומות אליהם ניתן לחמוק במקרה של סערות ומשברים. צריך להיות מודע לכך. הדרך היחידה להתגונן היא להחזיק יתרות מזומן או שווה מזומן גבוהות יחסית, תוך ידיעה שהתשואה עליהן תהיה אפס, או אפילו שלילית במונחים ריאליים. מצד שני, יש סיכוי לא רע שבמהלך השנים הקרובות, לאור המדיניות ההרפתקנית בה נוקטים בנקים מרכזיים בעולם, הטלטלות בשווקים יהיו כאלו, שהן יאפשרו למי שיהיה נזיל, לנצל אותן.
עולם ההשקעות של דורון צור 