לפעמים, ידיעות קטנות יחסית , שפורסמו בשולי החדשות הכלכליות, משקפות את רוח הזמן יותר מכל כותרת ראשית. צריך להיות ער לידיעות כאלו, מכיוון שלא פעם, הכותרת הקטנה של היום, שנראית אנקדוטה, הופכת לכותרת הראשית של מחר.

בימים האחרונים, נתקלתי בשתיים כאלו.

הראשונה מהן מגיעה מסין. הרגולטורים שם החמירו את תנאי מתן האשראי להשקעה במניות, ומנעו ממספר חברות ברוקרים ספציפיות את האפשרות הזו. בתגובה, נפל מדד המניות הסיני בקרוב ל 8%, אם כי חלק מההפסד הזה כבר הוחזר בימים שחלפו. מדד המניות בסין עלה בעשרות אחוזים ב 2014, והיה בעל הביצועים הטובים בעולם.

הביצועים האלו שאבו עידוד, וכנראה שגם נגרמו, בתהליך של היזון חוזר, מלקיחת אשראי בהיקף גדול לשם קניית ניירות ערך. על פי דיווח בבלומברג, מתן האשראי לרכישת ניירות ערך בסין, עלה מ 40 ביליון דולר ביולי 2014, ל 200 ביליון דולר בדצמבר. סכום לא מבוטל, אפילו בממדים סיניים. במקביל, קצב פתיחת חשבונות ניירות ערך בידי משקיעים פרטיים שבר שיאים.

אחד הקריטריונים אותם הקשיח הרגולטור, הוא גודל חשבון מינימלי שבו ניתן לפעול באשראי. והציב  מינימום של חצי מיליון יואן, שהם כ 80 אלף דולר.

הנתון הזה מלמד משהו. הוא מראה שעד עכשיו, גם חשבונות קטנים של משקיעים שהם משקי בית, בעלי הון קטן יחסית, מתחת ל 80 אלף דולר, השתתפו בחגיגת האשראי לרכישת ניירות ערך. אני לא יודע איך אומרים בסינית אוי ווי, אבל אם הייתי יודע, זה מה שהייתי אומר.

כשמשקיעים קמעונאיים קטנים, בעלי חשבונות של כמה עשרות אלפי דולרים לכל היותר, קונים ניירות ערך באשראי, זה בדרך כלל השלב הסופי והסופני של בועת מניות. זה לא נגמר טוב.

הותיקים אצלנו ודאי זוכרים את שלהי שנת 1993, כששוק המניות רתח, וכאילו כדי להוסיף שמן למדורה, הבנקים התחילו לתת אשראי לקניית קרנות נאמנות ללקוחות קמעונאיים. זה נגמר לא טוב. העיקרון הזה נכון לישראל הקטנה ולסין הגדולה כאחד. כששומעים שלקוחות קמעונאיים קונים מניות תוך שימוש בחוב זה ידיעה שלילית ומטרידה. תמיד היה, תמיד יהיה.

ומכאן לידיעה הבאה. מנהל הונדה בארה"ב, ששמו ג'ון מנדלף, התריע בתערוכת הרכב השנתית של דטרויט, כי המתחרים שלו התחילו לעשות "דברים טפשיים".

כוונתו הייתה לכך שחברות הרכב  התחילו לתת הלוואות לזמן ארוך, 84 חודשים, שהם שבע שנים, לרוכשי המכוניות.

השילוב של ריבית נמוכה מאד, עם זמן החזר ארוך, מקטין מאד את התשלום החודשי הנדרש. רק כדי לסבר את האוזן, ההחזר החודשי של הלוואה של עשרים אלף דולר, בריבית של 3% ל 84 חודשים, הוא 264 דולר בקירוב. בהלוואה בסכום דומה, עם תקופת החזר של 48 חודשים וריבית של 6 אחוז, נתונים אותם ראינו בעבר, התשלום החודשי יעמוד על 470 דולר.

ברור שהירידה הזו בהחזר החודשי מושכת קונים חדשים רבים לשוק הרכב החדש, וזו בדיוק כוונתם של היצרנים. אלא שאליה וקוץ בה.

החזר חודשי נמוך כזה מלווה במקביל בירידה באיכות האשראי, שמגיעה בשני מישורים.

ראשית, לקוחות שלא יכולים באמת להרשות לעצמם לקנות רכב חדש נכנסים למעגל הרוכשים. זו ירידה באיכות הלווים.

שתיים, משמעותי אולי יותר, הוא הירידה בטיב הביטחונות. מכוניות הן מוצר שערכו יורד על פני זמן, ואפילו די מהר. ככל שתקופת ההחזר ארוכה יותר, הסיכוי שתמצא את עצמך עם בטחונות שערכם נמוך מגובה יתרת החוב הנותר, הולך ועולה.

אשראי ללווים חלשים, שמגובה בביטחון שערכו נמוך מגובה החוב? נשמע מוכר למישהו?

בקיצור, אלו שתי דוגמאות של רוח הזמן. ריביות נמוכות, הרחבות מוניטריות והצפת השווקים בנזילות, בין אם הן בסין ובין אם הן בארה"ב,  עושות את מה שהן תמיד ידעו לעשות הכי  טוב. להביא להשתגעות ספקולטיבית מצד אחד, ולעודד צריכה חסרת אחריות, שמלווה במתן אשראי באיכות נמוכה מצד שני.

איזה כיף!