ביום ראשון הקרוב, אזרחי יוון צפויים ללכת למשאל עם בשאלה האם לקבל או לדחות את דרישותיהן של מדינות אירופה לצעדי צנע נוספים, בתמורה לסיוע ולהישארות בגוש האירו. אינספור מילים נכתבו וייכתבו על המשבר היווני, השלכותיו, סיכויי ההבראה של כלכלת המדינה ומה לא.
בהיבט הכלכלי, לא נראה שניתן להוסיף הרבה לכל המלל שנאמר. מה שנותר לי הוא רק להוסיף פן אחד, מהזוית ההיסטורית האהובה עלי, שמדגים אולי משהו קטן מהדיון היווני היום, ומהווה אולי, זאת נדע ביום ראשון, אינדיקציה לבאות.
מי שצופה בשלטים מהפגנות התמיכה בממשלה בככר המרכזית של אתונה, ככר סינטגמה, יכול לראות שלטים גדולים בהם כתוב OXI. ביוונית זה מבוטא "אוחי", ומשמעות המילה היא פשוט "לא!".
אין יווני, מקטן עד גדול, שהמלה הזו, בהקשר של אי כניעה אל מול אולטימטום אינה מוכרת לו.
יותר מזה, יש יום חג לאומי, 28 באוקטובר, שנקרא יום הלא!
היום הזה מציין את תשובתו של ראש ממשלת יוון, יואניס מטאקסס, לאולטימטום אותו הציג בפניו הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני, בדרישה שיוון תאפשר לכוחות איטלקיים לעבור בשטחה ולתפוס חלקים ממנה. זה קרה באוקטובר 1940. השגריר האיטלקי באתונה הציג את הדרישה בפני ראש הממשלה היווני, ונענה כאמור במילה אחת – לא!
תוצאת אי הכניעה לאולטימטום הייתה פלישה של כוחות איטלקיים שחנו באלבניה להרי הפינדוס בצפון יוון. היוונים נלחמו בפולשים האיטלקיים בעוז, וגרמו להם אבידות ניכרות, ולמעשה עצרו את התקדמותם. השילוב של חורף קשה בהרים, והתנגדות עזה ומתוחכמת של היוונים הביאו למפלה איטלקית, למרות העדיפות הניכרת בכח אדם ובציוד.
כמו שקרה במקומות אחרים במלחמה ההיא, במקומות בהם האיטלקים כשלו, הגיעו הגרמנים לעזרה, וכנגד העוצמה הצבאית הגרמנית, ליוונים כבר לא היה סיכוי, והמדינה נכבשה.
גם לגרמנים, שכבשו בסופו של דבר את יוון, בזכות עדיפותם הצבאית הבולטת, גרמו היוונים בלחימתם העזה, הן ביבשה והן באיים, ובראשם כרתים, אבידות רבות.
מי יודע להגיד אם היום, יותר משבעים שנה אחרי, יש עדיין משמעות לאמירת הלא! האמיצה והנחרצת ההיא. ברור שאין מדובר באותו דבר, והנסיבות שונות לחלוטין.
אך מצד שני, לעם שיש לו חג לאומי בזכות אמירת לא! נחרצת לאולטימטום חיצוני, יש בכל זאת איזה פינה אמוציונלית בלב להתרסה כלפי כוחות זרים וגדולים ממנו, הבאים אליו בדרישות. ביום ראשון הקרוב נדע אם אמירת הלא! ההיא מאוקטובר 1940, הקדימה את הלא! הנוכחי.