נתחיל בסיפור מן העבר. בשנת 2000, שנת הגאות הגדולה של חברות הטלקום טרם המפולת, עבדתי בחברת ברוקרים, שפעלה גם עבור עצמה, בעיקר בחו"ל. אחד מתפקידי היה איתור הזדמנויות השקעה בלונג או בשורט על מניות בחו"ל. אחת המניות שזיהיתי כתלושה מכל הגיון הייתה חברה בשם גלובל קרוסינג. חברה זו התכוונה, בהנהגתו של יזם כריזמטי בשם גארי ויניק, לרשת את העולם בסיבים אופטיים חוצי אוקיאנוס. מחיר המניה אז היה בשמיים, בזכות התלהבות בלתי רציונאלית של משקיעים. אלו התעלמו מהעובדה שהחברה שרפה מזומן בקצב מהיר, ביצעה השקעות עתק והתמנפה עד בלי די. כל הענף אז היה אחוז בבולמוס של השקעות, מה שייצר עודפים משמעותיים וקריסה במחירים. במרץ 2000 היא נסחרה במחיר שיא של 61 דולר. חודש אחד אחר כך, המחיר היה 25 דולר!

בשנת 2001, מחיר המניה קרס לדולרים בודדים, ופוזיציית השורט הייתה מוצלחת.

למרבית האירוניה, בשלהי 2001 עברתי לעבוד בחברת אחזקות שהיה לה מיזם בתחום התקשורת במרכז אמריקה, אליו נכנסה עוד לפני שהגעתי.הלקוח המרכזי שלו היה, מי אם לא? גלובל קרוסינג. המנהלים שלי אז לא האמינו לי כשאמרתי שהיא הולכת לחדלות פירעון, ולא נראה ממנה את הכסף שהיא חייבת למיזם. זה קרה בינואר 2002 , החברה הכריזה על כניסה לצ'פטר 11(בקשת הגנה מפני נושים) , המניה כבר הייתה בסנטים בודדים ולא שילמה לנו על הסיב האופטי שהנחנו עבורה. לחברה בה עבדתי נגרם הפסד כואב. כפי שאמרתי, עולם העסקים מספק אירועים אירוניים.

לאחרונה, לאור כניסתה של עגת הווטסאפ והאינטרנט לחיינו, החלטתי לקרוא לחברות מהסוג הזה בשם  "חברות פחחחח….".

מה זה "פחחחח"? לא מדובר חלילה ברצון להעליב. פחחחח הם רשאי תיבות של : פרמיית חלום, חזון, חוב וחולשה (במודל העסקי).

פרמיית החלום נובעת מנכונותם של המשקיעים להתלהב מהחזון של הרוח החיה מאחורי החברה, בדרך כלל יזם סדרתי עם היסטוריה של הצלחה וחזון מתפרץ. החוב הוא תנאי הכרחי, שכן אלו חברות שצורכות כמויות מזומן עצומות. החולשה העסקית היא משהו שהמשקיעים נוטים להתעלם ממנו, אבל אם אתה בא לנתח את עסקי החברה בלי ללכת שבי אחרי סיסמאות החזון, לא פעם אתה מגלה שבמודל העסקי של החברה יש חולשות רבות.

בטר פלייס למשל, עונה היטב על התיאור הזה, אם כי במקרה שלה,  לשם שינוי, מי שהיסתנוור דווקא לא היו המשקיעים בשוק המניות.

לאורך ההיסטוריה ניתן למצוא לא פעם מיזמים כאלו. עתירי חזון, לעיתים על גבול המגלומניה. חלקם אכן יצדיקו את עצמם, יהפכו להיות משני מציאות ויניבו רווחים למשקיעים בהם. רבים אחרים יהפכו לפילים לבנים ויגמרו בפשיטת רגל.

קשה כמובן להבחין מראש, מי יהיה הכישלון המהדהד ומי ההצלחה הכבירה. זו חכמה שבדיעבד, אבל יש כלל אחד שכן חוזר על עצמו.

בתקופות גאות בשווקים הפיננסיים, כשהכסף זמין וזול, והמשקיעים נלהבים ומסונוורים מרווחי ההון שלהם, גדלה מאד אוכלוסיית הפילים הלבנים. פילים לבנים, כמו כל פיל, זקוקים למזון רב, טונות של עשבים ועלים מדי יום. שוק הון בו יש עודפי נזילות, הוא כמו אוצר בלום של עשב ירוק ללהקת הפילים הלבנים הזו, ולכן יש יותר מהם. הם משגשגים בסביבה כזו. שנות התשעים המאוחרות היו כאלו.

אלא שכל התיאור הזה, ציורי ככל שיהיה, אינו מהווה תשובה לשאלה – האם יש פילים לבנים כאלו כיום, ואם כן, מי הם?

בפוסטים הבאים אנסה להציג כמה חברות כאלו, שיש להן פוטנציאל "פילי".

בינתיים, נסו לאתר אתם חברות כאלו.