אחד הדברים המעניינים בחיים הוא הפער שלא פעם נוצר בין כוונות טובות לתוצאות. בעברית נהוג לומר "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות". באנגלית קוראים לזה Unintended Consequences.

בתחום הכלכלי, מדיניות ציבורית וסובסידיות, זה קורה לא פעם. מקבלי ההחלטות מכוונים לטוב, ועושים דברים שנראים נכונים, במיוחד בעיני דעת הקהל שאליה הם פונים. אלא שלא פעם  מתגלה בסופו של דבר, שעשיית הטוב הזה לא הביאה לתוצאה המקווה, אלא אפילו להיפך.

המעניין הוא שבדרך כלל, בזמן שבו מתקבלת ההחלטה, רובה של דעת הקהל ומייצגיה במדיה תומכים בכל ליבם במהלכים המוצעים, בסיוע כמובן של אינטרסנטים שייהנו מכך, מה שכמובן מעודד מאד החלטה חיובית לגביהם.

תחום האנרגיה הירוקה ועידודה עונה לקריטריונים האלו בדיוק. מצד אחד, יש דעת קהל ומדיה שתומכת בכל לב בעידוד השימוש באנרגיה ירוקה. גם אינטרסנטים ויזמים שמנסים להפיק מכך רווחים כמובן שלא חסר.

בסביבה כזו, שבה יש רוח גבית של דעת קהל, פוליטיקאים נוטים לעשות את "הדבר הנכון", שהוא כמובן הדבר הנכון לקריירה הפוליטית שלהם ולאהדת הקהל אליהם, ולתמוך בעידוד פרוייקטים ירוקים.

מקבלי ההחלטות במקרה הזה אינם מוטרדים מעובדות ונתונים שעלולים להראות באותות ובמופתים שכדאיות ההשקעה הזו מוטלת בספק או שאין בה תועלת, או שהתועלת שיש בה נמוכה מפגיעה אחרת אותה היא גורמת, ולכן היא לא כדאית. אף אחד עוד לא הצטלם ליד גיליון אקסל או ניתוח מילולי. לעומת זאת, בהחלט אפשר להצטלם גוזר סרט בפרוייקט ירוק כזה או אחר.

שתי דוגמאות מהעבר. לפני כעשור הממשל בארה"ב עודד ייצור דלק, אתנול, מתירס. ממשל בוש עודד את זה בסובסידיות ובהטבות מס, למרות שמומחים רבים אמרו שמדובר בלא פחות מאיוולת מפני ש א) לייצור דלק מתירס יש מאזן אנרגיה שלילי. כלומר כמות הדלק המושקעת בגידול, בזיקוק ובשינוע עד להגעה לגלון אתנול גדולה מכמות האנרגיה שיש בגלון אתנול ב) זה יעלה את מחירי המזון בעולם ג) אין בזה שום תרומה למניעת פליטות פחמן מכיוון שעדיין מדובר בשריפת פחממנים.

כמובן שהממשל לא הקשיב. שילוב של לובי חקלאי חזק ודעת קהל אוהדת הביא להענקת סובסידיות וגל השקעות בתחום, עלייה חדה במחיר התירס ועלות כבדה למשלם המסים.

למרבית המזל, הענף השמיד את עצמו. בגלל הסבסוד נבנו יותר מדי בתי זיקוק לאתנול, נוצר עודף כושר ייצור וחברות רבות קרסו. האיוולת הזו הסתיימה.

דוגמא אחרת. ממשלת ספרד עודדה לפני כמספר שנים בניית חוות סולאריות בצורה אגרסיבית, תוך מתן סבסוד עמוק ליצרני החשמל. לרוע המזל או מיעוט המחשבה, היא לא הגבילה את הבנייה בתקרה, או מכסות.

התוצאה – כל העולם רץ לספרד לבנות חוות סולאריות על חשבון משלם המסים הספרדי. זה הגיע אפילו לדוגמאות משעשעות, כשפתאום נמצאה חווה סולארית שהצליחה להתגבר על חוקי הטבע ולספק חשמל בלילה! איך קרה הפלא הזה? מסתבר שהסבסוד היה כה עמוק, שחקלאי ממולח אחד גילה ששווה לו להעמיד גנרטור מונע בסולר ליד המתקן אותו בנה בשטחו, ולהעביר את החשמל שלו דרך המתקן הסולארי לרשת. כשהוא נתפס בטיפשותו הוא הסביר שבהתחלה הוא רק רצה "לעזור" לייצור החשמל בימים מעוננים, כשהמתקן עבד בתפוקה נמוכה, ולאט לאט הוא נסחף, ושכח לסגור את הגנרטור בלילה. מה שמראה לנו שבתמרוץ נכון, חקלאי יכול  לעבור מהפעלת קומביין להפעלת קומבינה…

גם כאן, ממשלת ספרד קלטה בסופו של דבר את הטעות שלה, ונסוגה באורח חד צדדי מחלק מהתחייבויותיה. כשאין כסף, גם לאיוולת יש גבול.

והנה לאחרונה, כשלמדתי על עסקיה של טסלה, יצרנית רכב היוקרה החשמלי, גיליתי שוב סימני איוולת. הפעם בנורבגיה הקרה. למרבית ההפתעה, השוק השני בגודלו בעולם עבור  טסלה ורכביה, אחרי ארה"ב, היה בשנים הקודמות בנורבגיה. לא סין הענקית, לא גרמניה או צרפת הגדולות פי כמה. דווקא נורבגיה עם אוכלוסייתה הקטנה.

כאן בוודאי אפשר לטעון שבנורבגיה יש מודעות גדולה מאד לאיכות הסביבה ולכן הנהגים הנורבגים אוהבים כל כך את המכונית החשמלית. כמובן שיש בכך אמת, אלא שיש כמובן גם גורם נוסף, שעזר לנורבגים רבים לממש את חיבתם לנושא הירוק.

נורבגיה העניקה הטבות מס ואחרות לרכבים חשמליים, מעל ומעבר לכל מקום אחר בעולם. פטור ממע"מ בשיעור של 25% ופטור ממסי קניה ואגרות רישוי כבדות. בנורבגיה יש מסים כבדים על רכב, כך שהפטורים הללו הם בסכומים גבוהים.

בנוסף, רכבים חשמליים זכו לפטור בכבישי אגרה, שהם יקרים בנורבגיה במיוחד, זכות לחנות חינם בחניונים ולנסוע בנתיבים ייעודיים לתחבורה ציבורית.

התוצאה הייתה זינוק חד במכירות רכב חשמלי, ובמיוחד טסלה. בראשית 2014 היו חודשים בהם טסלה היה הרכב הנמכר ביותר בנורבגיה, לא פחות.

טסלה היא רכב יוקרה, שמחירו הבסיסי גבוה מאד. ככל שהמחיר גבוה יותר, הערך הגלום בפטור ממסים גבוה יותר. אנשים זיהו את זה, וקנו.

יותר מזה. מי שקונה טסלה הוא מי שהפרוטה מצויה בכיסו. הרבה פרוטות ליתר דיוק. וכך, נורבגים עשירים קנו טסלה כרכב נוסף, שבו הם נוסעים את המרחקים הקצרים ביום יום לעבודה, בלי עלות דלק, תוך שימוש חופשי בנתיבי התחבורה הציבורית. הם גם זכו בתחושה טובה שכן הם "ירוקים". מצד שני, את נסיעות סוף השבוע הארוכות אל מחוץ לעיר, כחובבי טבע וטיולים מושבעים, עשו ברכב הרגיל המונע בבנזין.

אלא שהדבר מעורר כמובן תרעומת. ראשית, מי שנהנה מהסבסוד זה בעיקר העשירים. שתיים, זה הביא לעומס בנתיבי התחבורה הציבורית, ותלונות של נוסעים ונהגים, שמוצאים את עצמם מתעכבים יותר ויותר. נתיבי התחבורה הציבורית הם טוענים, ובצדק, מומנו מכספי המיסוי הגבוה על דלק, כדי לגרום לאנשים לנטוש את הרכב הפרטי ולעבור לחלופה ציבורית, ובסוף מי שנהנה מזה זה עשירים שמקבלים פטור ממס על הרכב, ולא משלמים מס על דלק. אכן אבסורד.

כפי שאמרנו בפתיח. כוונות טובות אינן ערובה לתוצאות טובות.

ההטבות הללו טרם בוטלו, אבל כבר עכשיו מסתמן שהן לא יחודשו במתכונת הנוכחית עם סיומן ב 2017. אולי יבוטלו, אולי יוגבלו למכוניות פשוטות יותר או יצומצמו משמעותית, אין לדעת.

מה שברור זה דבר אחד. מי שבונה עסק או משקיע בו  בהסתמך על קיומם של מנגנוני תימרוץ ממשלתיים, צריך להביא בחשבון שהם יכולים להתבטל, ולפעמים אפילו טרם הזמן אליו התחייבה הממשלה מראש, כמו שקרה בספרד. ככל שהם נדיבים יותר, עד כדי חוסר הגיון, כך הסיכוי לביטולם גדול יותר.

שכן לממשלות, בניגוד לאדם מן השורה, יש את היכולת לחזור בהן מאיוולתן, כשהיא מתגלה.